סרטן שד חיובי ל- HER2 14.08.2017

טרסטוזומאב אמטנסין משפרת את שיעורי התגובה בסרטן שד חיובי ל-HER2 ולקולטן להורמון, בהשוואה לטרסטוזומאב עם טיפול אנדוקריני

מחקר ADAPT השווה בין טרסטוזומאב אמטנסין (קדסיילה), עם או ללא טיפול אנדוקריני, לבין טרסטוזומאב (הרצפטין) עם טיפול אנדוקריני, עבור סרטן שד חיובי ל-HER2 ולקולטן להורמון. טרסטוזומאב אמטנסין הביאה לשיעורי תגובה פתולוגית גבוהים פי 2.5-3 ולשיעורים גבוהים של תגובה מוקדמת בהשוואה לטרסטוזומאב, ללא קשר לטיפול האנדוקריני

סרטן שד חיובי ל-HER2 וחיובי לקולטן להורמון הינו תת-סוג של המחלה הקשור לרגישות נמוכה לכימותרפיה ותוצאים טובים במעט בהשוואה לסרטן שד חיובי ל-HER2 ושלילי לקולטן להורמון. ידוע מעט לגבי יעילות השילוב של טיפול אנדוקריני עם טרסטוזומאב (Trastuzumab - Herceptin) או עם השילוב של נוגדן ותרופה ציטוטוקסית - טרסטוזומאב אמטנסין (Trastuzumab emtansine – Kadcyla, T-DM1), עם או ללא טיפול אנדוקריני, עבור סרטן שד חיובי ל-HER2 ולקולטן להורמון.

מחקר ADAPTי(Adjuvant Dynamic Marker-Adjusted Personalized Therapy Trial Optimizing Risk Assessment and Therapy Response Prediction in Early Breast Cancer) של קבוצת המחקר ממערב גרמניה השווה את שיעורי התגובה הפתולוגית המלאה (pathologic complete response - pCR) של T-DM1 לעומת טרסטוזומאב עם טיפול אנדוקריני עבור סרטן שד בשלבים מוקדים, חיובי ל- HER2 ולקולטן להורמון. בוצע מחקר פרוספקטיבי ונאואדג'ובנטי בשלב II, בו השתתפו 375 מטופלות עם סרטן שד מוקדם חיובי ל- HER2 ולקולטן להורמון. המטופלות הוקצו אקראית ל-12 שבועות טיפול עם T-DM1 עם או ללא טיפול אנדוקריני, או לטיפול עם טרסטוזומאב עם טיפול אנדוקריני. התוצא העיקרי שנבחן היה pCRי (ypT0/is/ypN0 – העדר סרטן שד ברקמת השד ובקשריות הלימפה, ללא קשר לנוכחות קרצינומה בצינורית השד). תגובה מוקדמת הוערכה בביופסיות ליבה שבוצעו שלושה שבועות לאחר הטיפול (ירידה בפרוליפרציה של 30% ומעלה ב- Ki-67 או תגובה תאית). תוצאים משניים כללו את פרופיל הבטיחות וההשפעה המנבאת של תגובה מוקדמת על pCR. הטיפול האדג'ובנטי ניתן בהתאם להנחיות הלאומיות.

מאפייני המטופלות בקו הבסיס היו דומים בקבוצות הטיפול. למעלה מ- 90% מהמטופלות השלימו את הטיפול לפי הפרוטוקול. pCR נצפה בקרב 41.0% מהמטופלים שטופלו עם T-DM1, 41.5% מהמטופלות שטופלו עם T-DM1 וטיפול אנדוקריני ו- 15.1% מהמטופלות שטופלו עם טרסטוזומאב וטיפול אנדוקריני (p<0.001).י35.7% מהמטופלות שהגיבו בשלב מוקדם (67% מהמטופלות שהיו עם תגובות ברות-הערכה) השיגו pCR, בהשוואה ל-19.8% מהמטופלות שלא הגיבו בשלב מוקדם (יחס סיכויים [odds ratio - OR]:י2.2, 95% רווח בר סמך: 1.24-4.19). T-DM1 נקשרה לשכיחות גבוהה הרבה יותר של רעילויות בדרגות 1-2, בפרט תרומבוציטופניה, בחילות ועלייה באנזימי כבד. שיעורי הרעילות היו נמוכים בסך הכל, עם 17 מקרים של תופעות לוואי חמורות הקשורות לטיפול (5.3% מקבוצת T-DM1 ו- 3.1% מקבוצת הטרסטוזומאב).

מחקר ADAPT מצא כי טיפול נאואדג'ובנטי עם T-DM1 (קדסיילה), עם או ללא טיפול אנדוקריני, מביא לשיעורי תגובה פתולוגית קליניים ומשמעותיים יותר מאשר טרסטוזומאב (הרצפטין) בקרב מטופלות עם סרטן שד חיובי ל- HER2 וחיובי לקולטן להורמון. כמו כן, תופעות הלוואי של טיפול מערכתי נחסכו משיעור גדול של מטופלות בזכות הטיפול ב- T-DM1.

מקור: 

J Clin Oncol. 2017 Jul 6:JCO2016719815. doi: 10.1200/JCO.2016.71.9815.

נושאים קשורים:  סרטן שד חיובי ל- HER2,  טרסטוזומאב,  הרצפטין,  טרסטוזומאב אמטנסין,  קדסיילה,  T-DM1,  טיפול אנדוקריני,  מחקר ADAPT,  תגובה פתולוגית מלאה,  מחקרים,  סרטן שד
מאמרים נוספים שיעניינו אותך
תגובות
 
האחריות הבלעדית לתוכנן של תגובות שיפורסמו על ידי משתמשי האתר, תחול על המפרסם ועליו בלבד. על המגיבים להימנע מלכלול בתגובות תוכן פוגעני או כל תוכן אחר, שיש בו משום פגיעה או הפרת זכויות של גורם כלשהו